שלוש דעות על תת מודע זמני June 12, 2013

album5

הפירוש של שי היה מקורי וחדש מבחינתי, והתיישב טוב מאוד עם מה
שנאמר על מאיר – אשר יותר מכל אהב נשים. ומי יכול להאיר את עיני
לגבי הטקסט טוב יותר מאשר חברי הטוב שי?

הממ… לי, בתור חובב נשים נחות בהשוואה לשי, יש רעיונות אחרים:

ראשית, די כבר עם כל הסקס הזה. כל שיר של מאיר אפשר לפרש במובן
מיני, פשוט מכיוון שמאיר מכניס אלמנטים מיניים בכל מקום. אז אולי
היה שם הרבה סקס בראש, אבל עדיין – היה גם רעיון אחר.

שנית, את השירים של מאיר אפשר לפרש ולנתח, אבל יש לכולם כמעט
מרכיב משותף: הם מספרים סיפור. כמו הרבה שירים אחרים, גם השיר הזה
מספר סיפור.

ועכשיו, לאופן שבו אני רואה את “שיר תת מודע זמני”:

השיר מתאר מחשבות )תת-מודע( של חייל בעת מלחמה, בעודו מתגעגע
לאישה )או חברה( שמחכה בעורף. הבית והאישה מבטיחים שלווה ובטחון
אולם השירות הצבאי מבטיח את קיומם של אלה )”מרפסת קיץ על חוד
חרב”(.

הקונוטציה הצבאית ברורה מאליה. מדובר פה על תקופת מלחמה )”ארץ
עקובה”(. “בהיפגש נשים בערב” היא פגישה של נשות הלוחמים בעורף,
שאופיינית יותר )מן הסתם( לתקופת מלחמה.

תנועת הגנמ”ש היא תנועה לילית. הלילה מתואר על ידי הדובה הגדולה
והירח הנע )כמסור מסתובב( בין העננים. אותו לילה ואותו ירח מבצבץ
בין עננים מלווה גם את הנשים שבעורף. זהו אגב אחד התיאורים היפים
ביותר של מאיר: הירח כפנינה, העננים כקונכיה העוטפת אותה.

ההתמקדות בקו הרקיע ובדובה נובע מכך שאלו הדברים היחידים שעליהם
ניתן להתמקד בתנועת נגמ”ש לילית – הדבר נחוץ לניווט לילי )הדובה
מגדירה את כיוון הצפון, קו הרקיע את מטווה הקרקע(.

ביגוד לפירוש של שי, אני סבור כי השיר רחוק מקונוטציה של מין.
היחס למיניות האישה הוא דווקא עדין ומעודן – סביר שאותם “אנחנו
שנדע לדעת” הם בחורים צעירים, שמפחדים למות בקרב, אולי אף כאלה
שעוד לא ידעו אישה: “אולי מחר נדע לדעת, אולי לדעת עוד נמות”.
המקום היחיד שמדבר במפורש על קירבה אינטימית בין גבר לאישה הוא
במשפט “נזכה לגעת אל צווארך, זה השמוט”. זה די רחוק מהשאיפה
שבוטאה בפירוש הקודם, לזיין לבחורה את הצורה.

המשפט “חייתו-מדבר חייתו אדם” מציג את החיה שבאדם כחית המדבר
הטורפת – בולשת ומחפשת קורבן בודד במרחב השומם. כך גם עיני
הלוחמים )”משתלחות ריבוא עיניים”(. מנגד לאדם ולחיה שבו, ניצב
המדבר; אותה אדמה שכיבושה הופך פתאום למהותי. בעוד הכוחות
האנושיים נלחמים, המדבר עצמו אינו מותח קו בין הניצים, ואינו
מבדיל בין דמם של המתים.

לשיר קוראים “שיר תת-מודע זמני”. ‘זמני’ משום שמדובר במחשבות
חולפות בראשו של המשורר, הלוחם. העובדה שהתרחש קרב בין הבית
הראשון )בו בטן הנגמ”ש מלאה קליע( לבית השביעי המשלים אותו )בו
הנגמ”ש מרוקן מקליעים( אינה מוצאת ביטוי בגוף השיר – ומכאן היותו
שיר “תת-מודע”. )בנוסף, בקלפי טארוט מיוצג הירח וזאבים הנובחים
אליו )חיית המדבר( כרמז לדברים נסתרים ולמודעות שמבקשת להתפרץ(.
המודעות הנסתרת מתפרצת בסוף השיר, בצורת מסקנה.

השיר מחולק לשלושה חלקים, וחוזר על עצמו מדי שלושה בתים, תוך
שהוא מתאר התפתחות:
התקדמות הלילה מתוארת בבתים 1, 4 ו- 7. בבית בראשון הנגמ”ש עולה
ברדת הלילה, יוצא אל הדרך אל עמדתו הבאה. בבית הרביעי, אמצע
הלילה, הכוח מחפש מסתור כדי לישון. בבית השביעי השחר עולה,
והנגמ”ש מרוקן מקליעים אחרי הקרב.
מחזוריות נוספת קיימת בין 3 הבתים הראשונים ושלישיית הבתים
שאחריה: הירח מנסר דרך העננים מעל הלוחמים בבית השני. הוא חוזר
ומופיעה מעל לנשים בבית החמישי. כמי שמייצג את התת-מודע )לפחות
לפי הטארוט(, הירח פורץ החוצה בבית השמיני.
המחזוריות של שלושה בתים קיימת גם בין הבית השלישי לששי; בבתים
1-3 מתוארים המדבר, שטח המלחמה והלוחמים. המחשבות של הכותב בבית 3
הן פילוסופיות כלפי המצב שסביבו. בבתים 4-6 מתוארים הבית שבעורף,
והנשים שמחכות ללוחמים. המחשבות של הכותב בבית 6 הן של ערגה כלפי
האשה שבבית.

פסקת הסיום מתארת שלבים בתודעה חברתית ופוליטית של שני עמים
במלחמה:
מתחילים בכוח, )”למדו למוד בכל הכוח” – מלחמה(
ממשיכים בלמידה של המצב, )”למדו למוד כהדרש”, מלשון לדרוש
בעניין. מדברים, מסדירים, מתכננים(
ומסיימים בהתבססות על זכרון והיסטוריה, )”למדו למוד ואל תת שכוח”
– יכולים להמשיך לנוע על סמך הידע שנצבר בעבר(
וכל הלימוד הזה – כדי להבטיח שלא לעסוק יותר במלחמות, ושההכרה של
הכותב תעסוק רק בחיי השלום – פגישה ספונטנית לעת ערב. אם ננסה
ליחס את יתר השיר לפסקה זו, הרי שהכותב מצוי כרגע בשלב הראשון
)”כל הכוח”(, בעוד שערגתו לאישה )כמתואר בחלק האמצעי של השיר( היא
השאיפה של סוף פסקת הסיום.

הערות:
יש כמה נקודות שקשה לי להסביר ביחס לפירוש שלי:
“הו ארץ ארץ חבובה”: גילוי האהבה הזה הוא כנראה הערה אירונית
כלפי האדמה שנכבשת והלוחמים ש-“חפצים בה” כל כך לפתע פתאום
כשמדובר במלחמה.
“חייתו-מדבר חייתו אדם”: ביררתי, והמשפט מגיע מארמית. עלי להביא
הוכחה מילונית לכך.
“וכהדרש את הכתובה”: פשר המשפט נשגב ממני בהקשר של הפירוש שלי.
האם יש עוד הקשרים ל-“כתובה”? האם הכתובה מציינת את הקשר בין
הלוחם בקרב לאשה שבעורף?

Comments Off on שלוש דעות על תת מודע זמני
Categories: Uncategorized