שולי נשאה תפילה – הצנחן המזמר הגשימה October 29, 2010

זמרת “ירושלים של זהב” פוגשת את בעל “ירושלים של ברזל”
מאת תמר זאבי

“כל הר הבית”, סיפר מוטה גור, “היה מונח לפנינו. הכיפות
זוהרות. כל העיר החדשה לפנינו. פקדתי לתקוף את העיר העתיקה”.

…”צריך לזכור שכל הדבר הזה נעשה תוך כדי הפגזה. בשלב ראשון
ההפגזה לא היתה כל כך כבדה, אבל משהפעלנו כמה מטעני חומר נפץ,
החלה ההרעשה, ולמעשה מרגע זה החלו להיפגע חיילים, עוד בטרם
הגענו בכלל למגע”.

ולאחר – היה אותו רגע של בשורה וכאב, הרגע שהיה חשמל אלפי
שניות, שהיה הלמות הלב המסרב להאמין כי יכול להיות חלום מציאותי
כל-כך. הרגע שבו בכו הצנחנים. הרגע שבו הוגשמה תפילת הזהב של
נעמי שמר, התפילה שליוותה אותם עד.

כשהושקו כוסות היין והונפו הדגלים, ישב בבית הנכות רוקפלר
הצנחן מאיר אריאל, מחטיבתו של מוטה, בן קיבוץ משמרות, ורשם על
עטיפה של מכתב לרעיה:
ירושלים של ברזל / ושל עופרת ושל שחור / הלא לחומותיך קראנו
דרור / הגדוד רגום פרץ קדימה / דם ועשן כולו / ובאו אמא אחר אמא
/ בקהל השכולות / נושך שפתיו ולא בלי יגע / הוסיף הגדוד ללחום /
עד שסוף סוף הוחלף הדגל / מעל בית הנכות / ירושלים של ברזל…

“באותו ערב”, מספר הצנחן אריאל, “היה כנס-חטיבתי. באו לתיאטרון
שעל הר הצופים אילי ויונה, רבקה מיכאלי )היא שהקליטה את השיר
בטייפריקורדר קטן שסחבה עמה(, בומבה צור, עברי גיטליס ונחמה
הנדל.

“כשזימרה נחמה הנדל מעל פסגת הר הצופים את השיר שזה שמו,
וכשהחברה ענו לה, בשניות האלה נדלקתי.

“עליתי, ורעדתי כמו שלא רעדתי מכל המלחמה הזאת. וזימרתי את
המילים שאותן רציתי לקרוא ליד מדורה, לפני החברים בפלוגה.

“הייתי מפסיק ומנסה להזכר במלים. הצלחתי להגיע לסוף הפזמון
החוזר והחברה פרצו ברעש בלתי רגיל. מיד ביקשו עוד פעם, ובסיום
הרגשתי שכולם מקובצים סביבי ומנסים לזמר. עמדתי והתחלתי להכתיב
את המילים, בחשיכה, על הר הצופים”.

כשנודע לה על שחרור העיר העתיקה, היתה שולי נתן, בת עשרים
שקולה פעמונים, בדרך לביר-חסנה שבסיני.

“השיירה נעצרה הרבה לפני ביר-חסנה”, מספרת שולי למאיר. “מן
הטרנזיסטורים שמענו: ‘דובר צה”ל מודיע’ ואחרי כן קטעים מן
התנ”ך. החיילים שהיו במקום העיפו אותי השמימה. והשאגות ירושלים
של זהב נעשו לזמרה אדירה”.

לפני שבוע שוחררה מן הצבע. הנערה השברירית הזו, שקולה נעשה חלק
מששת הימים, ביקשה להיות מורה במושב עולים. 18 חודש במושב עוצם
בחבל לכיש.

“מורה נשים בשעות היום ועובדת סוציאלית בשעת הצורך”, מודה שולי
בחיוך מבוייש.

כשהעומד לקרות היה ברור, עזבה שולי את המושב והדרימה. הסבירה
לפיקוד שחייבים לצרפה לחוליית בידוד נודדת. הנימוק: “במושב אי
אפשר ללמד בימים אלה. הנשים מתוחות בגלל הבעלים שהורחקו מהן,
ואני מתבזבזת”.

החל המסע עם השיירות. את המעבר מהבמה האקוסטית של בניני האומה
אל הקומנדקר המאובק בדרך לא דרך, מגדירה שולי: “מבחינה טכנית יש
עדיפות לבמה. מבחינת ההרגשה – מעודי לא הרגשתי התעלות כזו כמו
כאן, עם החיילים”.

על אף עיניה הדלוקות מרוח הדרכים, על אף עיפותה, אין שולי
מוותרת על הופעותיה לפני החיילים, גם לאחר שחרורה. “עוד יש
מילואים שלא ראו את הבית זמן רב”, היא מעירה.

זמר טוב הוא אייטם חיוני גם לחתונות. והזמנת חתונה היא חלק חשוב לא פחות! הרשו לעצמכם להיסחף עם הדמיון ולהזמין לעצמכם הזמנות חתונה יוקרתיות שייעשו לכל המוזמנים חשק להגיע לאירוע שלכם. מזל טוב! פריטי פייפר – אתם מוזמנים!

דרך מופלאה לשיר הזה, דרך ששת הימים.

“אך על אף השינוי ההיסטורי”, מטעימה שולי, “איני משמיטה את
הבית על בורות המים שיבשו. נעמי החליטה להשאירו במקומו, לזכר
אלה שלא זכו לשמוע את המלים ששונו. רק לאחר הבית השלישי אני
מזמרת על השיבה אל הר הבית ואל בורות המים שמלאו”.

בסוף השבוע נפגשו בקבוץ משמרות, קיבוצו של מאיר אריאל, שני
זמרי ירושלים של המלחמה. מספר מאיר אריאל:

“הקרב היה קשה, והרבה כבר תואר. הגענו למוזאון רוקפלר עייפים
וסחוטים. ומאיזו פינה שהיא הגיע פתאום קולה של שולי נתן.
ירושלים של זהב. והרגשתי: הנה, התחלפו המתכות. מצב הרוח נעשה
יותר ברזלי”.

שולי: “כששמעתי את המילים שלך, הייתי נרגשת. המעמד שבו הושמעו
לראשונה נתן להן עצמה של הרגשה משותפת, אחת”.

מאיר: “המילים שנתנו לי את הדחף לזמר הן של נעמי שמר על הר
הבית שאין פוקדו”.

שולי: “אני חושבת שאי אפשר להשוות את המילים. השיר של נעמי הוא
תפילת געגועים, המנון. המילים שלך הן תעודה הסטורית לשינוי.
בדיוק תאמו את המצב”.

מאיר: “השיר של נעמי שמר הוא הרבה מעבר לחולף. במילים שאני
חיברתי יש מיסוד האקטואליות”.

הוחלף אוויר ההרים הצלול בשחר מאדים, ונשיקת השרף הצורבת
שפתיים – בגדוד יגע הנושך את שפתיו. והאי-אפשר אל הר-הבית ודרך
יריחו – נעשה אפשר.

“עכשיו אפשר אל הר הבית / וכותל מערב / הנה הנך באור ערביים /
כמעט כולך זהב… / ירושלים של זהב / ושל עופרת וחלום / לעד בין
חומותיך ישכון חלום”

שולי נתן נושאת התפילה ומאיר אריאל אחד ממגשימיה. שולי
הסטודנטית בשנה הבאה, שעכשיו, לגביה “אחרי שנעמי שמר לקחה עליה
את הסיכון, הזמרה היא מעל הכל”

מאיר אריאל – חקלאי בשדה כותנה, צנחן במילואים, משורר בסתר,
במיוחד ל-“משמרון” – להקת הקיבוץ )”לפני חמש שנים פתאום נכנס
שגעון של חומר מקורי בלבד. התחלנו לעבוד על בסיס של מנגינות
מקוריות, ומאז למעשה אני מחבר”(

שולי, המבקשת שאדגיש במיוחד כי רק לפני החיילים הרגישה התעלות,
הזוכרת מכל מכתבי המעריצים מכתב אחד שכתב טכנאי ניתוחים מבית
החולים באשקלון ובו סיפר שהוריו צרפו את השיר לזמירות השבת.

ומאיר אריאל – שכל תיאור לדמותו יהיה אך גיבוב מילים. איך
אפשר, בנוסף מקובל, לכתוב על צנחן שלפני ימים חזר מקרבות העיר
העתיקה והוא מספר על בין ערביים בהר הצופים ועל שמש דמדומים –
ומפיו אין אלה מליצות ואין זו רגשנות. איך לספר על חזות נוקשה
שמחופרים בה שירים מפעימים. שירים, שהוא, מאיר אריאל אינו יודע
היכן הם, אך רעייתו היפה הנכנסת לחדר מטיבה למצאם על המדף לידו.

Comments Off on שולי נשאה תפילה – הצנחן המזמר הגשימה
Categories: Uncategorized